בפני תביעה לתשלום חוב בגין שימוש בכרטיס אשראי, כנגדה מתגוננת הנתבעת בטענה להיעדר יריבות, זיוף ומרמה. לטענת הנתבעת, נפלה היא קורבן למעשי זיוף של אימה הורתה, תמי אסולין, אשר עשתה שימוש בפרטיה בלא הסכמתה וללא ידיעתה. המחלוקת בדבר אחריות הנתבעת לשימושים שנעשו בכרטיסי החיוב של התובעת, היא אשר במוקד תביעה זו.
העובדות הרלוונטיות
1. התובעת הינה חברה אשר במסגרת פעילותה מנפיקה כרטיסי חיוב ומעניקה אשראי ללקוחותיה. הנתבעת הינה אזרחית ישראל, ילידת 11.11.1988.
2. ביום 20.9.07 נחתם ונמסר לתובעת טופס בקשה להנפקת כרטיס אשראי (נספח 3 לתצ' גב' מורן כהן; להלן:
"הבקשה הראשונה"). טופס זהה של בקשה להנפקת כרטיס אשראי נחתם ביום 23.9.07 (נספח 2 לתצ' גב' מורן כהן; להלן:
"הבקשה השנייה"). טופס בקשה שלישי להנפקת כרטיס אשראי, הפעם כרטיס אשראי של דיינרס קלאב, נחתם ביום 2.12.07 (נספח 1 לתצ' גב' מורן כהן; להלן:
"הבקשה השלישית"). כל הבקשות חתומות בשם הנתבעת וכוללות פרטים מזהים של הנתבעת.
3. על יסוד הבקשות השונות הנפיקה התובעת כרטיסי אשראי על שם הנתבעת. בכרטיסי אשראי אלו נעשו שימושים שונים בשנים 2007 - 2008, לרבות לשם תשלומים לספקי שירותים דוגמת חברות שירותי הטלוויזיה YES ו- HOT, חברת הביטוח AIG וחברת החשמל. במהלך תקופה זו הצטבר אצל התובעת חוב שלא נפרע ובמהלך ינואר 2009 הוגשה תביעה זו. לפי הנטען בכתב התביעה, עקב השימוש בכרטיסי האשראי הצטבר לחובת הנתבעת חוב בסך של 37,782.17 ש"ח.
טענות הצדדים והראיות
4. לטענת התובעת, כרטיסי האשראי נשוא התביעה הונפקו לנתבעת לפי בקשתה של הנתבעת והחוב שהצטבר לחובתה נובע משימושים שעשתה הנתבעת בכרטיסי האשראי. נוכח זאת ועל יסוד התחשיבים שעושה התובעת, מסתכם חובה של הנתבעת בסכום התביעה ויש לחייב את הנתבעת בפירעונו.
5. לטענת הנתבעת, אין כל יריבות בינה לבין התובעת, שכן הנתבעת כלל לא כרתה הסכם כלשהו עם התובעת לשימוש בכרטיסי אשראי, לא קבלה כרטיסי אשראי מהתובעת ולא השתמשה בכרטיסי אשראי של התובעת.
הנתבעת טוענת כי מדובר במעשה זיוף ומפנה אצבע מאשימה לא פחות מלאמה, תמי אסולין (להלן:
"תמי"). לגרסת הנתבעת, עוד בנערותה, בשנת 2003, עזבה את בית אמה ועברה להתגורר במעון. מני אז, למעט מספר חודשים במהלך שירותה הצבאי, לא דרה כלל בביתה של תמי בצפת. ממשיכה הנתבעת וטוענת שתמי היא זו אשר זייפה את חתימתה גם על שיקים ובשל מעשיה הוגשה תלונה למשטרה. כך גם כל הכרוך בכרטיסי האשראי נשוא התביעה, אשר הוזמנו בפועל על ידי תמי בזיוף חתימת הנתבעת.
6. התביעה הוגשה כתביעה על סכום קצוב, הנתבעת הגישה התנגדות ובדיון שהתקיים ביום 4.1.09 ניתן לתובעת היתר לתיקון כתב התביעה, על דרך של צירוף תמי כנתבעת נוספת. תמי לא הגישה כתב הגנה וביום 21.2.10 ניתן נגדה פסק דין בהעדר כתב הגנה. בעקבות מתן פסק הדין נגד תמי, עתרה הנתבעת למחיקת התביעה נגדה, בטענה שכך הוסכם בין הצדדים. התובעת התנגדה לבקשה, שני הצדדים תמכו טיעוניהם בתצהיר עורכי דינם ולבסוף, בדיון שהתקיים ביום 9.11.11, חזרה בה הנתבעת מטענה זו (עמ' 24 בפרוט' הדיון מיום 9.11.11).
7. התובעת תמכה את טיעוניה בתצהירה של גב' מורן כהן (להלן:
"מורן"), רפרנטית אצל התובעת. מורן הבהירה בעדותה כי את העובדות המפורטות בתצהירה היא שואבת מהמסמכים בתיקי התובעת. מורן לא טענה בתצהירה או בעדותה להיכרות אישית עם הנתבעת או מעורבות אישית בעסקאות להנפקת כרטיסי האשראי לנתבעת. הנתבעת מצידה, תמכה את גרסתה בתצהירה היא וכן בתצהירו של מר נעם עובדיה (להלן:
"עובדיה"), בן זוגה. עובדיה לא יכול היה להעיד מאומה מידיעה אישית אודות העסקאות נשוא התביעה אך תמך בגרסת הנתבעת לגבי הסכסוך שבין הנתבעת לתמי, אמה. זולת עדים אלו, הוגשו תצהירים על ידי ב"כ הצדדים, עו"ד נעמה נאור מצד התובעת ועו"ד משה שרגא מצד הנתבעת. תצהירי עורכי הדין עסקו בטענת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף ונוכח ויתור הנתבעת על הטענה, אין לעדויותיהם נפקות להכרעה במחלוקות.
8. בירור הטענות התעכב ולבסוף התקיים הדיון ביום 9.11.11. העדים נחקרו בחקירה נגדית ובתום הדיון, לבקשת ב"כ הצדדים, ניתנה להם ארכה להגשת סיכומים בכתב. הליך הגשת הסיכומים הסתיים ביום 5.12.11, בהגשת סיכומי התשובה של התובעת.
דיון
9. על שני אדנים נסמכת התביעה. הראשון, טענת התובעת להסכמים אשר נכרתו בינה לבין הנתבעת, הסכמים במסגרתם הוזמנו על ידי הנתבעת כרטיסי אשראי של התובעת. השני, טענת התובעת לשימוש שנעשה בפועל בכרטיסי אשראי אלו על ידי הנתבעת ולמצער - בהסכמתה.
10. כנגד טענות אלו מעלה הנתבעת טענת זיוף פשוטה. לשיטת הנתבעת, היא לא התקשרה כלל בהסכם עם התובעת, לא הזמינה כרטיסי אשראי מהתובעת והחתימות המתיימרות להיות חתימתה על המסמכים שמציגה התובעת - זויפו.
11. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר כופר נתבע בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע, במסגרת חובת התובע להוכיח את כל רכיבי תביעתו. בפסיקה מוכרות שלש דרכים עיקריות להוכחת חתימת אדם על גבי מסמך: עדות ישירה של החותם או עד לחתימה; השוואת החתימה שבמחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית; ועדות של אדם המכיר את חתימת האדם לו מיוחסת החתימה ויכול להעיד על התאמתה לחתימה שבמחלוקת. עם זאת, מובן שאלו רק דוגמאות לאמצעי הוכחה ובכולן היסוד לפיו מוצגים אלמנטים ראייתים חיצוניים השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו (ע"א 5293/90
בנק הפועלים בע"מ
נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 261).
12. עיון בראיות אשר הציגה התובעת, מראה כי התובעת לא פנתה ולו לאחת מדרכי ההוכחה המקובלות לבדיקת זהותו של חותם בטענת זיוף. הנתבעת טענה כי כל החתימות המתיימרות להיות חתימתה על גבי שלל המסמכים שהציגה התובעת ובפרט שלש הבקשות לקבלת כרטיסי אשראי - אינן חתימתה אלא מעשה זיוף וככל הנראה של תמי. התובעת מצידה, לא הציגה חוות דעת מומחה לבדיקת החתימות שבמחלוקת ואף לא הציגה עדות של אדם המזהה את חתימת הנתבעת.
13. זאת ועוד, התובעת אף לא הציגה עדות של אלו אשר בפניהם, לטענתה, חתמה הנתבעת על הבקשות ומחדל זה כפול. עיון במסמכים אשר הציגה התובעת (נספחים 1 - 3 לתצהיר מורן) מראה כי כרטיסי האשראי הוזמנו בפני נציגיה של התובעת. הבקשה הראשונה נחתמה בפני "שלומית אלון" ביום 20.9.07. הבקשה השנייה נחתמה אף היא בפני "שלומית אלון" ביום 23.9.07 והבקשה השלישית נחתמה בפני "פארג' באסל" ביום 2.12.07. כל אחד מנציגים אלו היה זה שבפניו, לכאורה, נחתמו הבקשות ובפניו, לשיטת התובעת, הופיעה הנתבעת בעצמה וחתמה. אף לא אחד מנציגים אלו זומן לעדות על ידי התובעת אף ששניהם לכאורה עובדיה שלה. מורן, העדה מטעם התובעת, לא ידעה להסביר את הסיבה לכך (עמ' 14, ש' 3 בפרוט'; עמ' 17, ש' 5 בפרוט'). כאמור בסיכומי התובעת, הכרטיסים עצמם נמסרו באמצעות שליח שאף הוא, לפי מסמכי התובעת, אמור היה לזהות את הנתבעת ולאשר את חתימתה (למשל בעמ' השני לבקשה השנייה) ואף הוא לא זומן למתן עדות.
אם כך, בלא זימון אותם נציגים לעדות שללה התובעת מעצמה אפשרות בדוקה להתמודדות עם טענת הזיוף, זה הפן הראשון של המחדל, ואף הקימה את החזקה לפיה עדויות אלו, לו נשמעו, היו תומכות דווקא בגרסת הנתבעת, זה הפן השני של מחדל התובעת.